סיפור הגבורה והשכול של מדינת ישראל שזור בסיפורו של העם היהודי במאה האחרונה, אך מעטים הסיפורים שמקפלים בתוכם טרגדיה כה עמוקה של שואה ותקומה כמו סיפורם של ארבעת האחים לבית ברקוביץ'. זהו סיפור על הישרדות, תקווה גדולה, וסוף רווי דמעות על אדמתה של עיר הקודש.
התחנה הראשונה: ירושלים, רחוב יונה 11
המחקר ההיסטורי על אוניית המעפילים "אנצו סרני", שהפליגה מאיטליה בינואר 1946, חושף רגע אחד של תקווה טהורה. על הסיפון היה מאיר-שבח (ארוין), ניצול צבא הונגריה שביקש לבנות חיים חדשים. ברישומי העלייה, תחת השאלה לאיזה קרוב משפחה הוא פונה, נרשמה הכתובת: "אלקס ברקוביץ', ירושלים, רחוב יונה 11, אוניברסיטה".
צילום: ארכיון הסוכנותאלכס (מנחם-אליעזר) היה האח הבכור שכבר התבסס בארץ כסטודנט לפיזיקה. מאיר-שבח חלם להגיע אל האח הגדול, אל הביטחון שמקנה ירושלים, רחוק מהתופת האירופית שבה כבר נעלם אחיהם השלישי – שגורלו נחתם בשואה ההונגרית ועקבותיו לא נודעו עד היום.
מימין לשמאל – מאיר שבח(ארוין), מנחם אליעזר(אלכסנדר), האב, ישעיהו, האם, שרה צביה, שמעון מנשה צבי וחיים שלמהצילום: באדיבות המשפחההאח המדען שנפל בסנהדריה
מנחם-אליעזר, המדען המבריק שניהל מעבדה לייצור גבישים עבור צבאות בעלות הברית, היה עמוד התווך של המשפחה בארץ. למרות פציעה קודמת בידו, הוא לא היסס להתגייס להגנת ירושלים הנצורה. ב-22 במאי 1948, ימים ספורים לאחר הכרזת המדינה, הוא הקדים למשמרתו כדי להחליף חבר בעמדה בשכונת סנהדריה. מנחם אליעזר שלח את חברו הנשוי ואב לילדים להעביר את השבת יחד עם משפחתו, בעוד הוא כרווק הפטיר כי ממילא אין לו משפחה שהשאיר מאחור. לרוע המזל, רסיס פגז בודד קטע את חייו והוביל להרעלת דם קטלנית. הוא נטמן בהר הרצל, מותיר אחריו חלל שלא יתמלא.
הסגן שנפל לצד אחיו
מאיר-שבח, שהגיע לאותה כתובת בירושלים בחיפוש אחר אחיו, התגייס אף הוא. הוא עלה בסולם הדרגות והיה לקצין מוערך (סג"מ), שזכה לשבחים מהרמטכ"ל ומשר הביטחון על תפקודו באילת הרחוקה. אך הגורל לא ריחם: בדצמבר 1949, כשנה וחצי לאחר נפילת אחיו הבכור, נפל גם מאיר-שבח בעת מילוי תפקידו.
במחווה מצמררת של גורל יהודי, הוא הובא למנוחות בהר הרצל, ממש לצד אחיו מנחם-אליעזר. שני אחים ששרדו את הונגריה, עלו לבנות ולהיבנות, ונטמנו זה לצד זה באדמת ירושלים.
בתוך ים השכול הזה, בולט סיפורו של האח הרביעי, שמעון מנשה צבי. שמעון שרד את אימי המלחמה באירופה כניצול עבודות כפייה תחת הצבא ההונגרי – גורל שהיה פעמים כרבות גזר דין מוות. הוא הצליח לעלות ארצה, ובעוד הוריו, וילמה (שרה-צביה) וישעיהו, נושאים את כאב אובדן שלושת הבנים, שמעון הפך לעד האחרון לטרגדיה המשפחתית.
שמעון זכה להקים משפחה ענפה בירושלים, בבחינת "נקמה" פורתא בפורענות שפקדה את ביתם. הוא בנה את ביתו בעיר שעליה נפלו אחיו, והמשיך את שרשרת הדורות שנגדעה כמעט לחלוטין.
האם וילמה: שתיקה של דור שלם
מעל דפי ההיסטוריה ניצבת דמותה של האם, וילמה. היא ובעלה ישעיהו התגוררו בישראל לצד בנם שמעון וזכו לראות נכדים, אך הצל הכבד של שלושת בניה – זה שנעלם בשואה ושני אלה שנפלו על תקומת ישראל – לא עזב אותה לרגע.
וילמה הייתה דמות המגלמת את מחיר התקומה: היא ניצחה את היטלר כשעלתה לארץ עם משפחתה, אך שילמה את המחיר היקר מכל על מזבח העצמאות. מי שהכיר אותה ידע לספר כי למרות הנחמה שבנכדים ובבנה שנותר, היא נשאה שקט תהומי של שכול, ונותרה עצובה עד יום מותה.
ביום הזיכרון הזה, כשאנו פוקדים את קברי האחים ברקוביץ' בהר הרצל, אנו זוכרים לא רק את הלוחמים שנפלו, אלא את העוצמה של משפחה אחת שקמה מהאפר, הקריבה את היקר לה מכל, והמשיכה לחיות ולבנות את ירושלים.
יהי זכרם ברוך.
ערוך
